ב"ה י"א מנחם אב תש"ע לא תוסיפו ולא תגרעו לפני הכניסה לארץ ממשיך משה ומזכיר לעם את ההיסטוריה של ארבעים שנות המדבר.כמובן ישנה חזרה גם על מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות.בתחילת פרק ד' קורא משה לבנ"י ומזהירם: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. ב לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם. אזהרה דומה חוזרת בתחילת פרק י"ג לאחר ולפני פירוט דיני מאכלות אסורות: א אֵת כָּל-הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת: לֹא-תֹוסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. {פ} בכדי ללמוד מה אסור להוסיף ומה אסור לגרוע נמצא ברש"י מספר דוגמאות: בד"ה לא תוסיפו: כגון חמש פרשיות בתפילין חמשת מינים בלולב, וחמש בציצית. ובמקור השני מוסיף רש"י: כגון ארבע ברכות בברכת כוהנים.(במקום שלוש) זאת על סמך מימרא במסכת ראש השנה: "תניא, מנין לכהן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי?... תלמוד לומר "לא תוסיפו על הדבר". במילים על הדבר יש לראות הרחבה של המצוות אשר נוספו על ידי חז"ל שגם להם אנו מחויבים לציית שהרי התורה שבעל פה הינה חלק בלתי נפרד מהתורה שבכתב . כמו שאנו מוצאים בהמשך החומש בפרק י"ז: וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ - תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל כלל ידוע שכל מה שהוסיפו לנו חכמים הוגדר במילים שונות כמו :תקנות, גזרות, חומרות, סיג לתורה. שהרי נזהרו חז"ל להוסיף למספר המצוות שבתורה. ולכן שני החגים חנוכה ופורים שנוספו לנו בלוח העברי נחשבים מצוות מדרבנן (שלא נטעה ונחשוב כאילו הם מדאורייתא) אפילו על הברכה למצוות אלו-הדלקת נרות או קריאת מגילה- כשאנו אומרים : ברוך אתה. .וציוונו להדליק נר .. ,שואלים בגמרא: והיכן ציוונו? והתשובה היא ממצווה אחרת של לשמוע לקול חכמים. כפי שהזכרנו לעיל "ועשית ככל אשר יורוך" או "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". ברור לכל בר דעת מדוע אסור לגרוע ולהחסיר ממצוות התורה שהרי אם יבוא אלינו מועמד לגיור שיסכים לקבל ולקיים רק 612 מצוות מתוך התרי"ג לא נוכל לגיירו. אבל מה רע בלהוסיף? בעל התורה תמימה מתפלא: מדוע אסור להוסיף על הברכות? ומדוע נכון הכלל: כל המוסיף גורע? מה זה משנה בעצם אם אדם יברך על שני אתרוגים? או ילבש תפילין עם חמש פרשיות? והתשובה שלו היא: אם ירשה אדם לעצמו להוסיף, יאמין כי מה שקצוב בתורה אינו מעכב או מונע לעשות את המצווה וזה בסדר .והסכנה , שלפעמים ירשה לעצמו גם לגרוע. ולכן אסרה התורה להוסיף על המצוות גם מתוך סיבה טובה. טוב שנזכור זאת כשבאים לחפש חומרות ואיסורים שאין להם מקו